<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן צ"ז</h1>
<h2>דף טו:</h2>
אחר שנקבר המת יחלוץ מנעליו אך במקום שיש רוב אומות וחיישי' משום שלא ירגישו בדבר אז יבא לביתו ויתעטף ראשו ואח"כ יחלוץ מנעליוא). [סמ"ק סימן צ"ז]. א) ש"ע עכשיו נוהגי' לחלוץ מנעל מיד שנקבר ואין נוהגי' לילך יחף לביתו.
<h2>דף יט.</h2>
דין הרגלים כל הדינין הללו שאמרנו בשאין בם רגל אבל אם עשה אבילתו אפילו יום אחד או שעה אחת קודם הרגל בטלה ממנו גזירת שבעה וסמוך לחשיכה בערב יום טוב מותר לרחוץא) וכל שכן אם עשה אבילתו כבר שלש ימים או ארבעהב) ואם יש שבעת ימי' קודם הרגל אז בטלה ממנו גזרת שלשי'. ומותר להסתפ' ערב הרגל ואפילו בערב שבת שהוא ערב הרגל אם שבת הוא יום שמונה לאבילות ומותר להסתפר בע"ש שחרית שהוא ז' ולא הוזכר ערב אלא בתוך ז' כדאמרינן התם הכל מודים שאם חל ג' שלו להיות ערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב וה"מ בשאר מתים אבל באביו ואמו אין הרגל מפסיק אלא ימתין עד שיגערו בו חביריוג) לגלח שער וזקנו. אבל אם עברו השלשים יום קודם הרגל הרגל מפסיק ואינו צרי' להמתין עד שיגערו בו חביריוד) ושיעור גערה ל' יום אחר ל'ה) ובשאר מתים היכא דאיכא ז' ימים לפני הרגל דבטלה ממנו גזרת ל' אף ע"ג דלא התירו לו לגלח כי אם בשביל כבוד הרגל אפילו הכי אם לא גלח ערב הרגל יגלח אחר הרגל ואינו צריך להמתין ל' והלכה ר"ה ויה"כ כרגלים ואם מת לו מת קודם ר"ה ער"ה ור"ה עולים י"ד וז' ימים קודם י"כ ויסתפר ערב י"כו) ויה"כ עולה לו למנין שבת רביעית ואםז) מת לו מת ערב יום הכפורי' יסתפר ערב סוכו' דבטלה ממנו גזרת שלשים. ואם מת לו מת ערב סוכות יום אחד לפני החג והחג ושמיני עצרת עולים לעשרי' ואחד יום. וכן עצרת דזהו שבועות ויום אחד לפניו עולין ארבעה עשר. וערב הפסח ופסח עולין לו ארבעה עשר. ובכולן אין קורעין היכי דמת לו מת בחול המועד אכן רבינו שלמ' קרעח) וקובר מתו ברגל רגל עולה לו למנין שלשים ואחר הרגל ימנה שבעה ימי אבילות כי לא נהג דין אבלות כלל אך לא יהא חמורו ועבדו ושפחתו עושין מלאכה בביתו כי אם בצינעה ואין צריכין רבים לנחמו שכבר נתעסקו בו ברגל. והלכה איןט) מברין במועד וגם לאחר מועד הואיל ונדחה מיום ראשוןי) וכן בשבת, במסכת שמחות יש דאין עושין הבראה לנשים אבל בתלמוד ליתהיא). [סמ"ק סימן צ"ז]. א) ש"ע א"ח סימן תקמ"ח ולדידן דנוהגין איסור רחיצה כל ל' אסור לרחוץ דהא הרגל לא בטל ממנו רק גזירת ז'. ב) אמר רב הונ' בריה דרב יהושע הכל מודים שאם חל שלישי להיות ערב הרגל שאסו' ברחיצה עד הערב. י"מ מכאן ופוסקין אע"ג דקימא לן יום אחד לפני הרגל בטלה ממנו גזירת ז' וכל שכן ב' או ג' ימים מכל מקום נוהג כל דין ז' ערב י"ט עד שיכנס הרגל. דהיינו ודאי לילה אף על גב דאמרינן בעלמא מקצת היום ככלו מכל מקום גבי האי מילת' לא אמר מדקאמר כשחל שלישי שלו ערב הרגל שאסור ברחיצ' עד הערב דהיינו עד הלילה ממש. אף על גב דג' ימים לפני הרגל בטלה ממנו גזירת ז' אפילו לרבנן. אפילו הכי אסור כל יום ערב הרגל עד הלילה ולאו דווקא ג' הוא הדין אם חל ז' שלו ערב הרגל דאסו' כל היום שהוא עי"ט והא דנקט ג' משום דבג' ימים סגי לבטל גזירת ז' אפי' לרבנן, וכ"ת כיון דעד הערב רוצה לומר עד הלילה שהוא י"ט מאי קאמר עד הערב דמשמע דאז רחיצה מותרת, והלא היא אסורה בי"ט. ויש לומר דמשכחת לה ברחיצת פניו ידיו ורגליו דשרי אליבא דב"ה בי"ט וכן משמע ברי"ף ומיהו רי"בא פי' דערב רוצה לומר סמוך לחשיכה מבעוד יום כדאיתא בפנים. והשתא מתוקמא שפיר דרחיצה רוצה לומר כל גופו כשאר רחיצה דעלמא. והילך שיטת ר"י הא דאמרת שאם חל ג' שלו להיות בערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב אותו ערב לאו ליל' ממש דאם כן היה לו לומר עד הלילה, אלא רוצה לומר סמוך לחשיכה מבעוד יום אלמא דסמוך לחשיכה מותר. וה"ה יום אחד או שעה אחת כדפירש בפנים. ואף על גב דתלמודא נקט שלישי זהו לרבנן דבעו ג' ימים קודם הרגל לבטל גזירת ז'. אבל לדידן דקיימא לן כאבא שאול כך לנו יום אחד או שעה אחת כמו ג' לרבנן, ואף על גב דקאמר תלמודא הכל מודים משמע דקאי נמי לאבא שאול לאו משום היתירא דסמוך לחשיכ' דהא אב' שאול כך לי יום אחד כמו ג' לרבנן כדפיר' אלא משום איסורא דעד הערב נקט הכל מודי' ואפי' לאבא שאול דמיקל מודה דאפילו יום ג' אסור ברחיצה כל היום עד הערב דזהו סמוך לחשיכה וצ"ע. כך יש לפרש שיטת ריב"א וגם יש ראיה מיוסף הכהן, ועל פיר' ריב"א קשה דממה נפשך אי מקצת היום ככולו אפי' חצי יום נמי ואי מקצת אינו ככולו גם סמוך לחשיכ' אסור עד הלילה ובאשכנז נוהגין להתיר לרחוץ סמוך לחשיכה מבעוד יום ביו' השלישי דוקא. ג) כדאמר בירושלמי דכל דבר שאינו משום ל' הרגל אינו מפסיקו ועתה פי' בפנים דאם עברו ל' יום הראשונים דמותר להסתפר לפני הרגל בערב, והיינו טעמא דאמרו בירושלמי דשיעור גערה ל' יום הלכך דהוי דבר משום ל' והרגל מפסיקו. ונראה דאפילו אם חל יום ל' מל' הראשונים ערב הרגל מותר לספר ערב הרגל כיון דמקצ' היום ככולו אם כן אותו יום ל' מקצתו מל' יום שניים והוי כמו יום ז' דשאר מתים דאבילות דאבא שאול דחל ערב הרגל מותר לספר ערב הרגל דמבטל גזירת שלשים משום דמקצתו יש לו דין ל' אף על גב דבעינן בשאר מתים ז' היינו משום דעד יום ז' ליכא דין ל' כ"א דין אבלות אבל באביו ואמו ביום ל' כבר עברו ל' יום הראשוני' שהרי בשאר מתים מותר לספר באותו יום דמקצת היום ככולו, אם כן יום ל' שהוא עצמו הראשונים יש לו דין ל' שניים משום גערה דאביו ואמו. הלכך כך לי יום ל' דראשונים לגבי ל' שניים דאביו ואמו של גערה כמו יום ז' לגבי ל' יום דשאר מתים, הלכך גבי אביו ואמו נמי כשחל ל' הראשונים בערב הרגל מותר לספר בו ביום ונ"מ דגערה מהני ביום ל' אף על גב דלא מהני תוך ל'. פי' בה"נ דיום ל' הראשונים דאביו ואמו יש לו דין ל' שניים מקצתו ולא לעניין לפחות מן המניין דלעולם בעינן שלשי' שניים מלבד ל' הראשוני' היכא דלא גערו בו אלא נ"מ לגבי רגל כדפי' לעיל א"נ לגבי אם גערו בו ביום ל' דמהני כמו אחר ל' בלא רגל. ודכותי' הוי יום ז' לאבא שאול. ד) ש"ע לא חיל' ובכל ענין צריך גערת חביריו. ה) ש"ע סי' ש"צ ושיעור גערה יש בו פלוגת' ונוהגים בג' חדשים ובמקומות אלו נוהגין שאין להסתפר על אב ואם כל י"ב חדש אם לא שהכביד שערו עליו או שהולך בין הגוים ומתנוול ביניהם בשערותיו. ו) ש"ע וה"ה לקוב' מתו בג' בתשרי שמגלח בעי"כ. ז) אמרינן בפרק ואלו מגלחין יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד ומקשין העולם למה לי מניינא דכיון דהוי יום אחד לפני ר"ה הוי ז' לפני י"כ ויותר ואם כן בטלה ממנו גזרת ל' דהא ר"ה וי"ב כרגלים. ומתרץ דמכל מקום נפקא מינה במניינא די"ד לענין לישב במקומו דקיימא לן דאינו יושב במקומו עד שבוע שלישי לתנא קמא או שבוע רביעי לרבי יהודה וכן פי' בפנים ודוחק הוא דאם כן לא הוי דומיא הא דקאמר בההיא שמעתתא יום אחד לפני החג והחג ושמיני שלו הרי כאן כ"א יום ואם כן היה נראה לו לפרש דלעולם הא דקאמ' יום אח' לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד לענין ל' קאמר. וכי תימא דכבר בטלו ממנו גזירת ל' לפני יום כפורים ויש לומר הא דאמר ז' ימים קודם הרגל בטלה הימנו גזירת ל' ה"מ היכא דנהג אבילות ז' אבל זה שלא נהג אבילות ז' קודם ר"ה דהא בטלה ממנו גזירת ז' ביום אחד לפני ר"ה אם כן לא בטלה ממנו גזירת ל' אף על גב דהוי ז' ימים לפני יום כפורים וכן משמע לשנא דקאמר כשם שמצות ג' מבטלות גזירת ז' כך מצות ז' מבטלו' גזירת ל' ומצות ז' משמע שנהג אבילות ז' דומיא דג' דהיינו שנהג אבילות ג' לדברי רבנן ולמסקנ' ביום אחד ובשעה אחת. וצ"ע בכל הספרי', ולפי זה אם מת לו מת יום א' לפני ר"ה אסור לגלח עד ב' ימים אחר יום כפורים. כיצד יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי י"ד וז' שבין ר"ה וי"כ הרי כ"א ויוה"כ ז' וב' ימים אחר י"כ הרי ל' יום. וכן כשמת לו מת קודם י"כ אסור לגלח עד אחר החג אפילו מת ז' ימים קודם החג כיון שלא נהג אבילות ז' קודם י"כ ומיהו י"כ עולה ז' והחג ז' ושמיני עצרת ז' וישלים שלשים בין הכל ובפנים פירוש להקל. והרבה גדולים נהגו כמו שפירש בפנים. (וכן כתב הש"ע). ח) ש"ע וי"א שנוהגים שאין לקרוע כי אם על אב ואם אבל אשאר קרובי' קורעין לאחר מועד ובמקום שאין מנהג יש לקרוע על כולן. ט) וכן משמע בירושלמי אכן הרמב"ם ז"ל כתב דעושין הבראה בחולו של מועד. י) ש"ע וכן נוהגין. יא) ומכל מקום היכא דיש להם בנים עושים להם הבראה בשביל הבנים וכן עשה רבי שמשון בעל התוספות מעשה פעם אחת.
<h2>דף כ.</h2>
דין שמועה קרובה או רחוקה שמועה קרובה תוך שלשים ויום שלשים בכלל וצריך לקרוע ונוהג הבראה וכל דין ז' ול' ובאדם שאינו בעיר אפילו נפטר מתו קודם הרגל שבע' ימים והוא לא שמע עד לאח' הרגל נוהג ז' ול' שמועה רחוקה לאחר ל' אין צריך קריע' א). אכן באביו ואמו מצריך ר"ת קריע' כל י"ב חודש ב). ואין ההלכ' מתיישבת לדבריו. והעול' נהגו כדברי ר"ת. שמע שמוע' קרוב' בשבת שבת עולה ליום אחד ולמחר קורע. ונוהג ששה ימי אבילות ששבת עולה ליום אחדג) שמע שמוע' קרוב' ברגל ולמוצאי הרגל נעשה רחוק' וכן בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה בטלה ממנו גזירת שבעה ושלשים ואין צריך לקרועד) ה). [סמ"ק סימן צ"ז]. א) השומע שמועה רחוקה אין צריך לנהוג כל דין אבילו' אלא דיו בחליצת מנעל (ש"ע שעה אחת) ואין צריך לא עטיפה ולא כפיי' המיטה ומותר במלאכה רחיצה סיכה ותשמי' המיטה ות"ת ואם אין לו מנעלים ברגליו צריך שיכפה מטתו או יעטוף ראשו שצריך שיעשה מעשה שניכר בו שעשה משום אבלות. ב) ש"ע כל י"ב חדש נוהג גזירת ל' ובתספורת עד שיגערו בו ולאחר י"ב חדש נוהג יום א' גזירת ל' וצריך קריע' לעול'. ג) והוי ליה יום ששי כיום שביעי לאבילות (וכן פסק הש"ע) ויקום מן האבילות בשחר ולא ינהוג אפילו דברים שבצנעה ומיהו כתב מורי רבי יחיאל ז"ל דשבת אינו עולה בתחלת המנין ואם כן יתחיל למנו' ז' ימי אבלו מן הראשון והוי שבת יום שביעי וינהג דברים שבצינעה מקצת היום. ד) מכאן משמע קצת דאין לקרוע בחול המועד אפילו ביום קבורה דהא שמועה קרובה כיום קבור' דמי ואפי' הכי קאמר בפנים דאינו קורע ומשמע דאינו קורע כלל וצ"ע. ועוד נראה למורי דקיימא לן מקצת היום ככולו בין לענין שביעי דאבילות בין לענין ל' ומיהו בעינן קצת מן היום עם הלילה. ומיהו אף על גב דמקצת היום ככולו לענין תספורת יום ל' ולענין גיהוץ מכל מקום לענין שמועה רחוקה לא הוי שמועה רחוקה כי אם שמע אחר כל ל' יום. ה) ש"ע ובשב' ורגל אסור בדברי' שבצנעה.
<h2>דף כ:</h2>
ואלו הן המתים שמתאבלין עליהן לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו בין מן האב בין מן האם לבנו ולבתו ולאשתו וכן האשה על בעלה ואםא) פירש מן הצבור אין מתאבלין עליהם וכן על הרוגי בית דין אין מתאבלין, וזה הכלל כל שמתאבל עליו מתאבל עליהם. ועל שנים אין מתאבלין רק בפני המתאבליןב) כגון חמותו וחמיו, ואבי אביו ואבי אמו. ואם אביו ואם אמו, בן בנו בן בתו ובת בנו ובת בתו, בן אחיו בת אחיו, בן אחותו, בת אחותו, ועל כלתו אין מתאבלין כלל ואפילו בפני בנו. [סמ"ק סימן צ"ז]. א) דוקא אם לא עשו תשובה ודוקא שמתו בידי שמים אבל אם נהרג בידי אחרים הוי ליה כפרה ומתאבלין עליו ורבינו גרשם נתאבל על בנו שכפר באלהי ישראל י"ד יום על שלא הספיק לעשות תשובה בימיו ק"ו לשכינה י"ד ימים (ולא עביד אלא לצעורא נפשיה שלא זכה בנו לתשובה מצאתי). ב) ש"ע סי' שע"ד והאידנא נוהגין שלא להתאבל עם המתאבלים רק פסולי העדות של המת מראים קצת אבילות עד אחר שבת הראשון שאינן רוחצין ואינן לובשין כל בגדיהן כמו בשאר שבת ובשמועה רחוקה אין לאבילות זו מקום כלל.
להתאבל על קרובים מי שמת לו מת צריך לקרוע לו קודם שיסתום פני המת. ומעומד אפי' בכלי ואפי' שלא כנגד העם אם ירצה וקורע עד טפח. ומבדיל קמי שפה וקורע בגד עליון ונהגו העול' שלא לקרו' בגלימ' העליוני' שקורין גורנ"קא או טב"ר או מנ"ט או קא"פא משום דכי אפקריסותא חשיביא) ואיש ואשה שוין בזה ושולל קרעו לאחר שבע' ואינו מאחה עד לאחר ל'. ודין זה בבן ל' אבל בפחות מל' יום אין מתאבלין עליו ואין קורעין עליו דכנפל חשיב. ויום ל' כיום שלפניו דמי ואין מתאבלין עליו וזה הדין נוהג בשאר מתים. אבל על אביו ועל אמו קורע ביד עד שיגל' את לבו וכנגד העם. ולחלוץ כתף לא נהגו עתה. וצריך לקרוע כל בגדיו אפי' לבוש מאה בגדים ומאה חלוקים ואינו קורע באפקרסותו שקורין קא"פאב) וקורע נמי בתוך האיחויג) וצ"ע מאביו ואמו בס"ג, ואדם שמתו לו הרב' מתים ביח' קורע קריע' א' על כולןד) ועל אביו קריע' אחרת ועל אמו קריעה אחרת ואם בזה אחר זה תוך ז' קורע קריעה אחר' לאחר ז' מוסיף על הקריעה. ה) וכן מוסיף והולך עד שיגיע לטיבורו הגיע לטיבורו מרחיק ג' אצבעות מלמעלה וקורע נתמלא מלפניו מחזירו לאחריו. נתמלא למעלה הופכו למטה. ומי שהיה לו חולה ונתעלף וסבור שמת וקרע ואמרו לו חי הוה ואחר כך מת אם תוך כדי דבור מת אינו חוזר וקורע, ואם לאחר מכדי דבור מת חוזר וקורע, ואמרינן בירושלמי אמרו לו מת ראובן ואח"כ אמרו היה שמעון הרי זה יצא ידי קריעה, גם האשה קורעת כל בגדיה על אביה ועל אמה ואפי' התחתון שקורין קמי"זאו) אכןז) מחזירתה לאחוריה. ואינו ממהר לקבו' אביו ואמו אבל אם היה גשמי' מזלפין עליו או היה ערב שבת או עי"ט ימהר לקברו פן יתגנה שצריך שילינו למחר ואין זה כבודו. אבל בשאר מתים המדחה מטתם לקברם מהרה הרי זה משובח. וקרע דאב ואם אינו מאחה לעולם והאיש שולל לאחר שלשים יום והאשה אינה שוללתו לאלתרח) אבל שוללת לאחר שבע' ואם ירצה להפוך המלבוש אז יוכל להאחות הקרע ואין צריך להמתין י"ב חדשט) ע"ד כא"ן די"ן קר"ע. [סמ"ק סימן צ"ז]. א) דאמרינן אפקריסותו אינה מעכב' מיהו במדרש משמע דהיינו חלוק התחתון גבי תחיית המתים ביחזקאל כדאיתא בתוספת' דנדה גבי יצירת הולד פר' המפלת. ב) וכן לא בחלוק התחתון שהוא מפשתן לפי פי' הערו' ואפי' באביו ואמו דהאי דקאמר אפקרסותו אינו מעכבת היינו באביו ואמו לפי' הערוך דפי' דהיינו חלוק התחתון דאי בשאר מתים פשיטא דאינו קורע כי אם העליון. ג) ש"ע איחוי אלכסנדרי דהיינו תפיר' שהיא בולטת מלמטה ושוה מלמעלה. ד) בכמה נוסחאות מצאתי כן ובאיזה נוסחאות מצאתי על אביו ואמו קריעה אחת. וצ"ע. ה) ש"ע כל שהוא. ו) ומיהו לפי' הערוך קמיז"א לא בעי קריע' אפי' באיש וכן בשם הר"ם במז"ל כפי' הערוך וההלכה לפי פי' הערוך והר"ם במז"ל צריך קריעה בגרנק"א בכל המתים ובחלוק אין צריך קריעה אפילו על אב ואם ולפירו' רבותינו אין צריך קריעה בגרנ"קא וכן אין די אם יקרע בה אבל בקמי"זה צריך קריעה על אב ואם ואמרי' במקום שההלכה רופפת הלך אח' המנהג (ש"ע ובמדינות אלו אין קורעין חלוק פשתן שהוא בגד הזיע' והוא קמי"זא ולא הסרב"ל העליון והוא גראנ"קא אבל שאר בגדיו קורע באביו ואמו ובשאר המתים המלבוש העליון תחת הסרבל. ז) ש"ע בבגד התחתון. ח) ש"ע והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה ויש מקומות שנהגו להחמיר שלא לשלול תוך ל' אפי' על שאר מתים וכל מקום שאסור לשלול אפילו לחבר ראש הקריע' ע"י מחט אסור. ט) ש"ע אסור.
<h2>דף כא.</h2>
דין שלשים אסור ללבוש בגדי' מגוהציןא) שקורין ליקיש אבל חלוק לבן מותר ללבוש מיד אחר ז' והעולם נהגו איסור בדבר, ב) והמנהג עיקר כדאי' בירושלמי אם הלכ' רופפת בידך הלך אחר המנהג ואסור בתספורת ולהסיר שום שיער מעליו עד אחר ל' יום ומקצת יום ככולו ומותר להסתפר ביום שלשים מה שאין כן בשמועה רחוקה כי יום ל' כלפני ל'. והאשה מותרת בנטילת שער לאחר ז'ג) וסורק ראשו במסרק לאחרד) שבעה ימים, ואם הוא אסטניסה) או שיש לו חטטין בראשו יכול לחוף ראשו אף תוך שבעה, ומותר לרחוץ בחמין משעמדו מנחמין מאצלו. [סמ"ק סימן צ"ז]. א) פי' כל ל' יום. ב) ונהגו להלבישו לאחר שעה אחת קודם וללובשה מיד אחר שבעה. ג) ש"ע וי"א שאסור גם לאשה וכן עיקר. ד) ומא"ז אוס' לאיש (ש"ע התי' אפי' תוך ז' גם לאיש ורחיצה וחפיפת הראש אוסר בסי' שפ"א) לסרוק ראשו במסרק כל שלשים יום אך אשה מתיר לאחר שבעה. ה) ש"ע סי' שפ"א ודוקא שידוע שהוא אסטניס ואם לא ירחץ יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש.
ונוהג שבעה ושלשים ואלו ה"ן גזיר"ת שבע"ה שלא לשמש מטתו ואסור לנעול סנדל אכן בבתי שוקים אפשר לו להיות. ואין בוכין על המת יותר מג' ימים ושבעה להספד ולא ירחוץ פניו ידיו ורגליו וכל שכן כל גופו בחמין. אכן ירחוץ פניו ידיו ורגליו בצונן ויולד' יכולה לרחוץ אף בחמין תוך שבע' ימי אבילות. א) והאבל מותר לרחוץ בחמין לאחר שבעה. ב) ואסור לחתוך צפרניו רק על ידי שנוי כגון, בשיניו כל שבעת הימים. ואחר כך מותר אפי' תוך שלשיםג) אף על פי שתספורת אסורה, אסור לצאת מפתח ביתוד) אכן מפני צרכיו ילך שפיר חוץ לעיר וינעול מנעליו וכשיבא לבית אשר ילין בו יחלוץ מנעליו, ואסור ללמוד תורה רק בקינות ובאיוב ובדברים הרעים שבירמי' או בפרק אלו מגלחין או במקום שאינו רגיל כמו בט' בא', ואינו כופה מטתו מפני האומות שלא יאמרו מעש' כישוף הוא עושה ואסור בתפילין מעת לעת דקבורת המתה) ומכאן ואילך אם לא באו פני' חדשותו) אינו חולץ ואסור בשאלת שלום וגם להשיב בג' ימים הראשונים, ז) ואם אחרים שואלים בשלומו יודיע' אבלו ומכאן ואילך עד שבעה משיב ואינו שואל, ומשבעה ועד שלשים שואלח) ומשיב כדרכו, ואסור בעשיית מלאכה כל ג' ימים הראשונים בכל ענין אך מכאן ואילך אם הוא עני המתפרנס מן הצדקה יעשה בצניעה ואינו הולך לבית אבל עד לאחר שלשה ימים וכשילך אל ישב במקום המנחמין אלא במקום המתנחמיןט) ואינו נכנס בשום מקום שמחה אפילו לאחר שבעה תוך ל' ודוקא לאכול אבל כניסה גרידא מותר בשאר מתים תוך ל' אסור לאכול ובאביו ואמו תוך י"ב חדש ואפילו בשמחת מצוה דחופה אך בסעודת בריתי) מילה נוהגין להתיר גם הוא ראוי להחמיר ולאסור לאכול עם המשמשי' אם אינם אוכלים בבית אחריא) במקום שאין מברכין שהשמחהיב) במעונו, שבת שנייה לא ישב במקומויג) ובשלישית יושב ואינו מדבר וד' הרי הוא ככל אדם, ואסור לישא אשה כל ל' יום כדמוכח ביבמות (דף מ"ג) ואף אירוסין אסור ואם מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד ג' רגלים. אכן אם יש לו בניםיד) קטנים או אם אין לו מי שישמשנו נושא לאחר ז' ולא יבעול עד לאחר ל' יום כי ההוא דיוסף הכהן, ואשה אינה צריכה להמתין ג' רגלים אפי' מת בעלהטו). וספיקא הוא לדין שכתבתי אם ר"ה ויה"כ וסוכות יעלה לשלשה רגליםטז). [סמ"ק סימן צ"ז]. א) דהא דאבל אסור ברחיצה היינו ברחיצה של תענוג אבל משום צערא מותר. וראיה מר"ג שרחץ לילה הראשונה פ"ק דברכות וכן גבי סיכה מההי' דירושלמי. ב) והא דאבל מותר לרחוץ בחמין לאחר ז' מקצת היום ככולו ומותר ביום ז' עצמו לרחוץ לאחר שעמדו המנחמים מאצלו או לאחר שבאו לבקשו לילך לב"ה אבל במקצת לילה לא נהגו וכן ביו' ל' לתספור' דמקצת היום ככולו נהגו להצריך יום ממש וכן בשמועה רחוק' דאין נוהגת אלא יום אחד מקצת היום ככולו ושמעתי מהר"ר יב"ר ז"ל דבעינן יום ממש והמחליף ולובש בגדי' נמי תוך ז' אינו חוזר וקורע רק באביו ואמו ודוק' תוך ז' ואותו קרע של החליפ' פוסק בתו' דמ"ק דאינו אלא כקרע דשאר מתי' כגון בגד העליון לבד וטפח לבד ומתאחה (ש"ע אם מחליף תוך ז' קורע כל הבגדים שהוא מחליף ואינו מאחה כמו בפעם הראשון) ומה שנהגו עתה שלא לרחוץ עד ל' כמדומה אני דחיישינן דילמא אתי למסרק רישי' דאסור כל ל' כך כתב ריא"ז. ג) ש"ע אוסר כל ל' בלא שנוי ואשה שאירעה טבילתה לאחר ז' אם תטול צפרנים ביד או בשניה אינה נוטלת יפה אלא תאמר לחברתה ליטלה לה בתער או במספרים. ד) ש"ע שצ"ג מתי יכול לצאת. ה) מיהו נראה דכיון דמקצת היום ככולו מותר להניח ביום שני אפילו תוך מעת לעת וגם בתלמוד לא הזכיר מעת לעת בענין התפילין ולא בספ' מצות הגדול וגם בלשון הרב אלפסי משמע דלא בעינן מעת לעת. ו) ש"ע טור א"ח סי' ל"ח אפי' אם באו פני' חדשות חייב. ז) וה"מ יחיד אבל רבים כשבאין להספד לנחמו אומר להם משום כבודם לכו לבתיכם לשלום ושכרכם כפול ועל אביו ועל אמו אינו מדבר כדרכו עם שום אדם עד אחר י"ב חדש. ח) ש"ע, אבל אין לאחרים לשאול בשלומו והאידנא מקילין בשאלת שלום כי מה שאנו נוהגים לא מקרי שאלת שלום שבימיה' ועכ"פ אסור לשלוח מנות לאבל על אביו ואמו אפי' בשבת כל י"ב חדש. ט) ש"ע ועכשיו אין מתנחמין כמו בימיה' לכך עדיף שלא לילך אפי' לבית האבל. י) ומורי הר"י אבי הספר אומר מפי רבותיו. וכן הר"ט היה אוסר בין בסעודת חתן בין בסעודת ברית מילה משום דהיא נקראת שמחה דכתיב שש אנכי על אמרתך והא דאמרינן בירושלמי סעודת מצוה מותר רוצה לומר דוקא סעודה שאין בה שמחה כגון עבור החודש. יא) ש"ע ויש אוסרין אפי' בבית אחר וכן נוהגין רק שהאבל משמש שם אם ירצה ואוכל בביתו מה ששולחין לו. יב) גם ריא"ז אסר לאכול בחופה אף עם המשמשי' אמנ' אם היה צריך להשלים לי' היה מתיר לאכול אף עם החתן. יג) ש"ע ועכשיו אסור כל ל' ועל אביו ואמו כל י"ב חדש ואין לשנות. יד) ומי שאין לו בנים נושא ובועל לאחר ל' יום פי' הלכך אינו נושא עד לאחר ל' יום דלא מיירי נשואין בלא בעילה לענין פריה ורביה וזהו לפר"י מההיא דמסכת שמחות אבל ר"ת פי' דמי שאין לו בנים (ש"ע סי' שצ"ב פסק כן) מותר לישא אשה מיד ולבעול אחר ז' משום מצות פריה ורביה. טו) ולמי שיש לה בנים קטנים מותרת לינש' אפי' תוך ל' (פי' כשמתאבלת על שאר קרובים אבל על בעלה אסור' עד אחר צ' יום משום הבחנה. טז) ש"ע ר"ה ויה"כ אינה חשובים כרגלים לענין זה.
<h2>דף כא:</h2>
דין אבל הבא מחוץ לתחום תוך מהלך עשר פרסאות ומצא אבילי' אם בא תוך שבעת ימי אבילות הוא מונה עמהםא) ואפילו ביום השביעי מונה עמהםב) והני מילי כשהוא קטן מהם בשנים ובלבד שיהא בן שלשה עשרה שנה אז דומה לשאר המתאבלין. אבל אם היה גדול הבית אינו מונה עם הצעירים אלא יתחיל למנות שבעת ימים. אבל אם שמע שמועה קודם לכן ר"ל קודם ביאתו אצל האבילים אפילו אינו גדול הבית מכל מקום כיון שחל עליו אבילות קודם לכן מונה לעצמו. ואדם ההולך עם המת לקוברו בעיר אחרת כשיחזור תוך שלשה ימים ימנה עם הצעירים ואפילו הוא גדול הבית. ואם לא יחזור תוך שלש' ימנה לעצמו וכל אבל ינהוג אבילו' כל ליל ז' וגם למחר ביום הז' ינהיג שעה אחתג) דמקצת לילה ככולו לא אמרינן. [סמ"ק סימן צ"ז]. א) יש מפרשים דוקא שבא אצלם למקום שמת שם המת או למקום קבורה אבל אם לא היה מקום מיתה ולא מקום קבורה מונה לעצמו. ב) ודוקא שמצא מנחמים אצלו והשתא דליכא מנחמי' אם בא קודם שיצאו ללכת לבית הכנסת מונה עמהם. ג) ש"ע סימן שצ"ה אין הדבר תלוי רק בשעה שרגילין המנחמין לבא והאידנ' היינו לאחר יציאת בית הכנסת.
<h2>דף כג:</h2>
ואונן אסור לאכול בשר ולשתות יין ואינו מברך ברכת המוציא. ואוכל בלא ברכה ולא אחרים מברכין עליו ולא מזמנים עליו לפי שהוא פטור מתפילה ומתפילין ומקריאת שמע ומכל מצות האמורות בתורה ומותר בנעילת הסנדל ולצאת מביתו לפי שיש לו לחזור אחר צרכי המתא) אבל בשבת וי"ט וחול המועד אין אנינות אבל דברים שבצנעה נוהג. וקריאת התורה דברים של צנעה הם אך אם יש לו מקום קבוע כמו סיום או שהוא כהן או במקום כהן הוי פרהסיא ומותר. ובירושלמי משמעב) דיש אנינות בחול המועד וכן עשהג) רש"י בח"ה וקרע קריע' ואונן במוצאי שבתד) לא יבדיל ולא אחרים בשבילו ואוכל בלא הבדלה אכן יבדיל ביום א' או ביום ב' לאחרה) שעבר אנינותו ממנו. ולא מברין אלא על מטות זקופות ואיזהו אונן כל שמוטל עליו לקברו ואם צוה המושל שלא לקברו אינו אונן ו)וגם אינו אבל כיון שלא נתייאש מלקברו. ואם שמע שמת לו מת בעיר אחר ויש שם קרוב אינו אונן. [סמ"ק סימן צ"ז]. א) אבל תשמיש המטה וכל שאר דיני אבילות נוהג ואע"ג דאמרו בפ"ק דכתובות חתן בועל בעילת מצוה ופורש אעפ"י שהוא אונן חתן שאני ומיהו מכניסין את המת לחצר או לחדר דאי הוה קביר ליה וחייל עליה אבילות לא היו מקילין לגבי אבילות אעפ"י שהוא חתן משום דאבילות חמיר' מאנינות א"נ אפילו שריא בעיל' מצוה גבי אבילות מ"מ היה צריך לנהוג ז' ימי אבילות קודם ז' ימי המשתה כיון דחלה האבילו' קודם החתונה ולפיכך מכניסין וכו' ובועל בעילת מצוה קודם קבורה דהשתא חיילא החתונה קודם האבילות כדי שינהוג ז' ימי המשתה קודם ז' ימי אבילות אבל ליכ' למימר דאונן מותר בתשמי' המט' דבהדיא מוכח פרק מי שמתו דאונן אסור בתשמיש המטה בחול לכולי עלמא גם בשבת אליבא דרבנן. ב) דקאמר בירושלמי דפטור מנטילת לולב וכל הפחו' מיירי בחול המועד ומיהו נראה דחולק עם תלמוד שלנו דהא בירושלמי נמי קאמר דפטור מתקיעת שופר ועל כרחיך מיירי בי"ט ובי"ט ודאי אין אנינות דקאמר בהדיא פ' מי שמתו דאין אנינות בשבת דקתני בשבת דלענין אנינות מותר בכולן ומסתמא הוא הדין בי"ט. ג) ומכאן נראה דאין קריעה בחול המועד דהא מדמי בפנים קריע' לדיני אנינות וכיון דאין אנינות בחול המועד אין קריעה בחול המועד (ש"ע במקום שאין מנהג יש לקרוע על כולן בח"ה). ד) י"ד שמ"א והר"מ כתב כרבינו ור"י כתב שאין להבדיל והרא"ש הסכים לר"י. ה) ויש רוצים לומר דהואיל ונדחו בעיקר חיוב ההבדל' ידח' לגמרי מידי דהוה אחיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני לענין ראיה למאן דאמר דתשלומין דראשון הם. מיהו יש לחלק בין דאורייתא לרבנן. ו) וכן נמי אם הקרוב עומד בבית האסורים הורה ר' יהודה שמותר לאכול בשר ולשתות יין ואין אנינות חל עליו, ומי שמת לו מת מותר להזמינו לסעוד' (ואין צריך להודיעו) מעשה הי' ביהודי א' שנהרג ר"ח טבת והושלך בנהר ולפני אדר נתיאש בנו לבקשו והורה רבינו אליקים למנות מאז ז' ול' ולאחר שעברו ימי אבלו נמצא המת במקום שהושלך שם והוליכוהו לקברות, והורה לו הזקן (לקבוע) [לקרוע] לבד והסכים עמו רבי אליעזר בר נתן ז"ל.
<h2>דף כה.</h2>
והעומד על כל אדם בשעת יציאת נשמה קורע, ואינו קורע למטה ולא מן הצדדין. תניא הקורע למטה או מן הצדדין לא יצא, רבי יהודה אומר יצא, ונראה דהלכה כרבנן ומתוך כך נראה דהקורע בשעת יציאת נשמה אין לו לקרוע לא למטה ולא מן הצדדיןא). ומספר תורה שנשרף חייב לקרוע שתי קריעות אחת על הכתב ואחת על הגויל משום דאפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרימון. ומיירי היכא שראהו שנשרף אבל אם שמע לא מתחייב למיקרע. ומיירי שנשרף בזרוע כמעשה דיהויקים לאפוקי היכא שנשרף פתאום. וחכם כל זמן שעסוקין בהספדו קורעין עליו. [סמ"ק סימן צ"ז]. א) ומיהו נהגו העולם לקרוע למט' ושמא סמכו העול' בשאר מתים על ההיא דר' יהודה וצ"ע.
<h2>דף כז:</h2>
המשלח מתו אפי' בחצי הלילה משיצ' מפתח ביתוא) יתחיל אבלותו וילך בראש וישב בראש המסובין וסעודה ראשונה לא יאכל משלו. ואינו בוצע אלא גדול שבמנחמין ומותר בבשר וייןב) וברכת אבלים בג' ואבל מן המניין ורבינו נתנאל היה אבל וישב בתענית וסמך לדבר לא תאכלוג) על הדם ובלילה סועד משלו לפי שלא היה רוצה ליהנות משל אחרים. [סמ"ק סימן צ"ז]. א) ש"ע משיחזור פניו מללוותו. ב) ש"ע בתוך הסעודה כדי לשרות אכילה שבמעיו ולא לרוות. ג) וי"א דאין מניחים לאבל להתענות ביום ראשון (ש"ע פסק כבפנים) אלא מאכילין ומשקין אותו ואפילו בער"ה לא הניח רשב"ט להתענות ביום קבורה.
